אומרים שאין מקריות בחיים ושהכל קורה מסיבה. הסיפור של ירין נקטלוב, תושבת נווה שמיר נשואה ליוחנן ואמא לשלושה, מחזק את העובדה שהמסלול שלה היה צריך לקרות בדיוק כך. מה שנקרא: הכל מדויק. בתחילת הריאיון היא שיתפה אותי שמאז ומתמיד היא אהבה מוסיקה. "מאז שאני זוכרת את עצמי", חידדה אותי. אבל היא השאירה את האהבה הזו בצד ולא חשבה שהיא תפתח את המוסיקה לכיוון מקצועי.
לכן בחרה ללמוד תואר ראשון בחינוך, והמשיכה לעבוד בחינוך באולפנת גילה ברמת בית שמש ואף ניהלה את הפנימייה של אורי. אך משהו בבטן קרא לה ללמוד פיתוח קול. "הרגשתי עומס בחיים ורציתי ללמוד פיתוח קול לנשמה", היא הסבירה את הצעד שלה. "שם הבנתי כמה שזה בוער בי בעוצמות גדולות והרגשתי שאני צריכה לעשות עם זה משהו. אז התקדמתי והתחלתי לימודים אצל דין דין אביב, ואחר כך למדתי כתיבה אצל שרון רוטר ואז זה הלך והתפתח".
"ב-7.10 בעלי התגייס כמו כולם והוקפץ לצפון ולא היה כל כך עם מי לדבר בהתחלה. הימים הראשונים של המלחמה היו מלחיצים ופחדנו לפתוח את הדלת. אני זוכרת שהתחלתי לחוות התקפי חרדה ובמקביל הייתי צריכה לשמור על רוגע ושקט מול הילדים. להראות שהכל בסדר. אבל בתוכי הרגשתי סערת רגשות"
ואז מה קרה?
"יצאתי בסבב הופעות".
רגע. הספקת להוציא שירים אחרים?
"לא", היא מחייכת. "יצאתי בסבב הופעות עם שירי אלול בחודש אלול. לא היו שם שירים מקוריים שלי, אלא קאברים שסיפרו את החזרה בתשובה שלי. עשיתי בערך 7 הופעות ואז התחילה המלחמה. הייתי אמורה לחזור לפנימייה וזה היה פרויקט שהיה צריך להסתיים".
ומה השתנה?
"ב-7.10 בעלי התגייס כמו כולם והוקפץ לצפון ולא היה כל כך עם מי לדבר בהתחלה. הימים הראשונים של המלחמה היו מלחיצים ופחדנו לפתוח את הדלת. אני זוכרת שהתחלתי לחוות התקפי חרדה ובמקביל הייתי צריכה לשמור על רוגע ושקט מול הילדים. להראות שהכל בסדר. אבל בתוכי הרגשתי סערת רגשות.
"כל פעם שכתבו שקרה משהו בצפון הלב שלי קפץ. זו הייתה שגרת חיים לא פשוטה".
איך התמודדת עם זה?
"התחלתי לכתוב שירים וגם את השיר שבסוף הופק. השיר מדבר על ההתמודדות שלי בזמן שבעלי היה במלחמה, איך הרגשתי, מה חוויתי וככל שכתבתי יותר עמוק, יותר מדויק לתחושות שלי, ככה הוא נהיה יותר משמעותי וחזק".
"הוא חטף רסיסים, רסיס לבטן ועוד המון המון רסיסים. כשראיתי אותו, כל כולו היה רסיסים. לי אמרו שהוא נפצע קל, ובסוף התגלה שהוא נפצע קשה. השיקום לקח המון זמן", היא משתפת. "מאז היינו צריכים לקבל החלטות ולעשות כמה שינויים"
והכל בזמן שהמלחמה בעיצומה.
"נכון. ואז הגיע ינואר הגדול. חזרתי מערב נשים של הקהילה והרגשתי שמשהו לא טוב קורה. מצאתי את עצמי בסביבות השעה 1:00 בלילה מתפללת על בעלי. תוך כדי שאני מתפללת אח שלו מתקשר אליי ומספר לי שהוא נפצע".
ירין ואני עוצרות רגע את השיחה, למרות שכל מה שאנחנו טובות בו זה לדבר. ונותנות לרגע הזה מקום. היא קולטת שהיא ידעה שהולך לקרות משהו, התחילה להתפלל וממש תוך כמה זמן קיבלה הודעה על מצבו של בעלה. "זה היה שוק", היא אמרה. "שמחתי שבזמן הזה לא עשיתי משהו חסר משמעות, אלא באמת התפללתי ובסוף זה באמת היה הנס שלנו".
תוכלי לשתף על הפציעה של בעלך?
"כן. הא והפלוגה שלו יצאו לפעילות על הגדר וישבו על אחד הצירים. יש סרטון שממש רואים אותם ושיורים עליהם טיל נ"ט. הוא נפצע והיה בטוח שנגמרו לו החיים. ובאמת בעזרת ניסים גדולים, תוך 40 דקות הוא היה בבית החולים".
מה היה מצבו?
"הוא חטף רסיסים, רסיס לבטן ועוד המון המון רסיסים. כשראיתי אותו, כל כולו היה רסיסים. לי אמרו שהוא נפצע קל, ובסוף התגלה שהוא נפצע קשה. השיקום לקח המון זמן", היא משתפת. "מאז היינו צריכים לקבל החלטות ולעשות כמה שינויים".
"כל אשת מילואים בטח תזדהה עם זה", אמרה ירין. "תחשבי שהייתי נוסעת לשיקום בבית החולים וחוזרת למעון לאסוף את הילדים כדי להראות לילדים שהכל שגרה. ובתוך כל זה הרגשתי שמה שהחזיק אותי מעל המים היה המוסיקה. לצאת לאולפן, לצאת החוצה ולשיר החזיק וחיזק אותי ממש"
הפציעה טרפה הכל
מ"מ יוחנן נפצע בצפון בפציעה קשה ונכנס לתהליך שיקום ארוך. אך הפציעה הזו לא הורידה את רוחו ובטח לא את רוח המשפחה. יחד עם ירין הם קיבלו החלטות משפחתיות שיוכלו לעזור להם לאזן בין הבית, לחיים, לשיקום, לזוגיות ולמשפחה. "אני חושבת שהיינו צריכים למצוא את האיזון של אשת המילואים ובעל פצוע, וילדים, ושגרה, והורים ואנשים מודאגים. התחושה הייתה שנקרענו בין להישאר בשפיות ולהראות שגרה, לבין להתמסר לכאב ולשינוי.
"כל אשת מילואים בטח תזדהה עם זה", אמרה ירין. "תחשבי שהייתי נוסעת לשיקום בבית החולים וחוזרת למעון לאסוף את הילדים כדי להראות לילדים שהכל שגרה. ובתוך כל זה הרגשתי שמה שהחזיק אותי מעל המים היה המוסיקה. לצאת לאולפן, לצאת החוצה ולשיר החזיק וחיזק אותי ממש".
למה את מתכוונת שהמוסיקה החזיקה אותך?
"בתקופה של הפציעה הרגשתי שאני נקרעת, בין החיים שלי, לחיי בעלי, לחיי ילדי והמשפחות. לא היה לי זמן עבורי כי הייתי צריכה לדאוג שהכל בסדר. שכולם בסדר. ידעתי שזו תקופה ובכל זאת הרגשתי שכשאני שרה, כשאני עוסקת במוסיקה – אני מרגיש שיש לי מקום לעצמי. היא נתנה לי כוח. ובכל פעם שהיה לי חלון בלוז, הייתי מפנה מקום ליצירה כדי להתחזק".
אחרי השיקום הוא חזר להילחם?
"כן. הוא לא רצה לסרב. תוך כדי השיקום הוא קיבל צו 8 ויצא לחודשיים וחזר הביתה בתחילת אוגוסט. רק עכשיו התחלנו לחזור טיפה לשגרה. להתאפס, להתאקלם".
"בתקופה של הפציעה הרגשתי שאני נקרעת, בין החיים שלי, לחיי בעלי, לחיי ילדי והמשפחות. לא היה לי זמן עבורי כי הייתי צריכה לדאוג שהכל בסדר. שכולם בסדר. ידעתי שזו תקופה ובכל זאת הרגשתי שכשאני שרה, כשאני עוסקת במוסיקה – אני מרגיש שיש לי מקום לעצמי. היא נתנה לי כוח"
כמה חודשים לא עבדת?
"9 חודשים".
איך מתמודדים עם זה?
"הרגשתי שזה הצורך. לא ראיתי משהו מעבר. הרגשתי שהבית צריך אותי. אמרתי לעצמי אם לא עכשיו אז מתי? אז באמת זה היה סוג של הקרבה ואני מרגישה שזה עזר לילדים שלי מאוד לייצר שגרה נורמלית, היה לי כל הזמן חשוב לייצר להם שגרה. שיראו שהכל כרגיל באיזה מקום לשדר חוסן".
הילדים הרגישו שהכל בסדר באמת?
"ברור לי שהם ראו שהספינה השתנתה. היה להם שינוי התנהגותי. הרגשתי שמשהו עובר עליהם והם עברו הרבה. ועם כל זה אני ובעלי מנסים לשדר את המקום של החוסן. והיה להם מאוד לא פשוט אבל הם יודעים שאבא שלהם גיבור".
איך הסתדרת כל התקופה? מי עזר לך?
"קיבלתי עזרה ענקית מהמשפחה, מעמותת 'עוגן למילואים' מבית שמש. ויש לנו גם קבוצת ווטסאפ של כל נשות המילואים וגם מהן קיבלתי המון עזרה. העמותה הייתה שולחת אליי מתנדבות שהיו עוזרות לי עם הילדים, היו מביאות לי אוכל והכל מנשים חרדיות מדהימות. עד היום הן עוזרות לנשות המילואים".
הסינגל שלה
המוסיקה החזיקה אותה בתקופת המלחמה, ובעיקר כשבעלה גויס למילואים. ברגעים הכי קשים נולד הסינגל שלה "אין לי לילה" והיא מתרגשת לשתף מתוך החרדה שהיא חוותה, זה פשוט יצא ממנה. "אני חייבת להודות שכתבתי בחיי המון שירים ואף פעם לא הפכתי אותם שירים אמיתיים. לסינגלים. וכשהלכתי למפיקה הרגשתי שהשיר התלבש בול ותוך שנייה היא מצאה לזה לחן. והכל היה מדויק. אני חושבת שיצירה מגיעה מהמקומות הכי קשים".
"אני חייבת להודות שכתבתי בחיי המון שירים ואף פעם לא הפכתי אותם שירים אמיתיים. לסינגלים. וכשהלכתי למפיקה הרגשתי שהשיר התלבש בול ותוך שנייה היא מצאה לזה לחן. והכל היה מדויק. אני חושבת שיצירה מגיעה מהמקומות הכי קשים".
איך את מרגישה אחרי שיצא הסינגל?
"סוג של חשיפה. הרגשתי שנחשפתי. מוזר להיות במקום הזה ולהרגיש חשופה. השיר הזה מיועד לשירת נשים. אבל התגובות מאוד חמות ומחבקות, ואנשים ממש עפו עליו והוא ממש מספר את הסיטואציות של אשת מילואים. וגם מי שבכלל לא קשור למילואים. הוא יכול להיות קשור להרבה דברים. כולנו פה מתמודדים עם כל כך הרבה אז אני מאמינה שכל אחד יכול להתחבר אליו".
ואת יוצאת לסבב בקרוב?
"בדיוק התחלנו סבב של חודש אלול, ואני שרה אותו".
ואיך היום שלך נראה היום?
"אז בעקבות הפציעה עשיתי שינוי. אני עדיין מורה ותוך כדי פתחתי עסק. היום אני מורה לפיתוח קול ובקרוב אנחנו פותחות מקהלה בנווה שמיר קונסרבטוריון, יהיו הופעות וסדנאות של כתיבה יוצרת".
ואוו. צעדים מאוד משמעותיים וטובים. מה היית רוצה להגיד לנשות המילואים או לכל אדם שעובר קשיים בימים אלו?
"הייתי רוצה להגיד לנשות מילואים – שזה באמת קשה ולא בחרנו בזה. וגם אם תגידי לי מחר שבא לך שבעלך יצא למילואים, אני אגיד לא. אבל לדעתי ואני רואה את זה. הן מחזיקות בסוף את המלחמה הזו. בלעדיהן לא היינו מצליחים להילחם. ובזכות זה היה לי כוח להתמודד עם הקושי. הרגשתי שאני גאה בבעלי, גאה להיות חלק פעיל מהמלחמה הזו ולתת מעצמי. זה נתן לי את הכוח, להבין שאנחנו חלק ממשהו גדול".
"סוג של חשיפה. הרגשתי שנחשפתי. מוזר להיות במקום הזה ולהרגיש חשופה. השיר הזה מיועד לשירת נשים. אבל התגובות מאוד חמות ומחבקות, ואנשים ממש עפו עליו והוא ממש מספר את הסיטואציות של אשת מילואים. וגם מי שבכלל לא קשור למילואים. הוא יכול להיות קשור להרבה דברים"
אפשר להאזין לסינגל של ירין ביוטיוב, הוא נקרא "אין לילה". תרשו לעצמכם לשתף אותו ולהעניק כוח לא.נשים נוספים שזקוקים לכך.
לינק לשמיעת הסינגל ביוטיוב: https://www.youtube.com/watch?v=ZW-fyrKIiNk