"לאיתי היה חיוך מנצנץ", סיפרה אשתו גל (25) למגזין "שוס הדרך". "היה בו טוב לב, אכפתיות, חוכמה גדולה והומור מדהים. היה כיף איתו", שיתפה ועצרה רגע לקחת נשימה. "הוא חסר והקושי הוא גדול".

גל ואיתי נולדו במושב אדרת, הכירו מהילדות, התאהבו והתחתנו. אחרי החתונה השניים עבור להתגורר ביד מרדכי שבדרום והתחילו לבנות את הבית המשותף שלהם. הזוגיות שלהם מאז ומתמיד הייתה חלומית. "היינו החברים הכי טובים אחד של השנייה", סיפרה גל. "היינו מבלים, מטיילים וניסנו לטרוף את העולם בכל יום מחדש. צברנו חוויות, נהנינו מכל רגע משותף בין אם בבית, מקפה במרפסת או מסדרת טלוויזיה טובה. אני מתגעגעת אליו" שיתפה בעצב. "לעצות החכמות שהיו לו, לחיבוק, לקרוא לו בעלי, אהובי, מאורי, לפרפרים בבטן כשהוא היה שולח לי הודעות ולשתף אותו בכל רגע ביום מה קורה איתי ומה איתו. אני מתגעגעת לחיים רגילים איתו, שהדאגות היחידות שהיו לנו היו באיזו שעה נתראה ומה נאכל לארוחת ערב".

איתי מורנו הי"ד נפל בקרב מול מחבלים בזיקים במלחמת "חרבות ברזל" יחד עם חברו הטוב דניאל קסטיאל הי"ד. בן 24 בנופלו. "הוא היה גיבור", אמרה גל. "לא היה לי ספק שהוא יסתער על המחבלים. האינסטינקט שלו היה לרוץ, לחתור למגע, ליזום חיפוי על הכוח ולהגן. והוא נלחם עד השנייה האחרונה, גם במחיר של חייו".

איך איתי היה בחייו?

"איתי היה שאפתן מאד, אכפתי ורגיש. כל דבר שעשה, עשה באופן הטוב ביותר. בין אם זה בעבודה, בספורט, עם חברים, עם המשפחה ובזוגיות. תמיד חיפש כיצד להשתפר ואיך לעשות את מה שעושה הכי טוב שאפשר. הוא היה נעים הליכות, מסביר פנים ומכבד כל אדם. הצליח למצוא שיח עם כל אחד שעמד מולו ותמיד גרם לאותו האדם להרגיש הכי בנוח ושהוא החבר הכי טוב שלו. זה קטע, כי באמת כולם הרגישו החברים הטובים ביותר שלו, וכך גם הוא כלפיהם.

"איתי היה גם חכם ברמה אחרת. שלט ופייט בכל נוסחי התפילה השונים, הכיר כל פינה וכביש בארץ ישראל, שלט בסיפורי התנ״ך ובהיסטוריה ואהב כל כך מוזיקה – שר, ניגן ואף שרק לפי טונים ובאופן מדויק להפליא".

"איתי היה שאפתן מאד, אכפתי ורגיש. כל דבר שעשה, עשה באופן הטוב ביותר. בין אם זה בעבודה, בספורט, עם חברים, עם המשפחה ובזוגיות. תמיד חיפש כיצד להשתפר ואיך לעשות את מה שעושה הכי טוב שאפשר. הוא היה נעים הליכות, מסביר פנים ומכבד כל אדם"

מה לא יודעים על איתי?

"לא חושבת שקיים משהו כזה, יש דברים שהם ביננו ויישארו לעד שלנו. אך כל השאר, כולם ידעו. איתי תמיד הראה את רגשותיו ושיתף במחשבותיו. הוא החבר הכי טוב בעולם וגורם לכולם להרגיש הכי חשובים שיש והוא באמת באמת מאמין בזה".

היו דברים מיוחדים שאהבתם לעשות יחד?

"לטייל בכל ארץ ישראל, לעשות פיקניקים במצפים ובמקומות יפים, להתאמן יחד, לצאת לבילויים ספונטניים, לשבת בבית יחד ולדבר אחד עם השנייה".

אלו דברים היו מצחיקים אתכם?

"אני שרה מזעזע, אז כשרציתי להצחיק אותו הייתי מתחילה לשיר ומרוב שזה צרם לו, הוא היה נקרע מצחוק. היינו אוהבים להבהיל אחד את השנייה ולהתחרות. שנינו תחרותיים מאד והיינו מוצאים על מה להתחרות. בכל פעם מחדש צחקנו על זה".

כשאת מסתכלת על הזוגיות שהייתה, את יכולה להצביע מה היה מיוחד אצלכם?

"שגדלנו יחד. מעבר לבעל ואישה, הייתה חברות טובה. עוד לפני שנישאנו היינו החברים הכי טובים בעולם. הכרנו אחד את השנייה הכי טוב שיש. לפעמים כשאבא שלי סיפר על איך הייתי בילדות או על סיטואציה מהילדות איתי אמר ׳וואי בטח גולה אמרה..׳ / ׳בטח גולה עשתה…׳ והוא תמיד צדק. כזה עמוק היה הקשר בינינו. בנוסף, אף אחד מאיתנו לא היה המוביל בקשר, כל אחד בלט בתחומו ונתן לשני את הכבוד והיחס הכי טובים שיש".

"הייתה לו היכולת להתחבר לכל בן אדם, לא משנה בן כמה הוא ומאיפה הוא, ידע להתחבר לכל אחד ולגעת בלב של כל אדם ואדם. האופטימיות המטורפת שלו, לא משנה מה קרה ואיך הוא ידע לראות את הטוב ולהאמין בו תמיד. היכולת לדון כל אדם לכף זכות, גם אם מישהו פגע בו הוא הצדיק זאת בכך שכנראה יש סיבה שאותו האדם אמר מה שאמר"

מה היו הדברים שהוא אמר הרבה?

"הוא ממש אהב לשיר, אז אם הוא חוזר על עצמו במשהו זה בשירה. כל פעולה שעשה, בישל, התקלח, נהג, תמיד זה היה מלווה בשירה. היו לו סלנגים וביטויים שונים שהוא המציא ולפעמים אני משתמשת בזה ואף אחד לא מבין אותי. אלו הדברים שלנו שהיו אצלנו בבית".

אילו תכונות מיוחדות היו לאיתי?

"הייתה לו היכולת להתחבר לכל בן אדם, לא משנה בן כמה הוא ומאיפה הוא, ידע להתחבר לכל אחד ולגעת בלב של כל אדם ואדם. האופטימיות המטורפת שלו, לא משנה מה קרה ואיך הוא ידע לראות את הטוב ולהאמין בו תמיד. היכולת לדון כל אדם לכף זכות, גם אם מישהו פגע בו הוא הצדיק זאת בכך שכנראה יש סיבה שאותו האדם אמר מה שאמר".

היו לכם שיחות על העתיד שלכם?

"כל הזמן! כל כך אהבנו לתכנן ולדבר על העתיד. מה נעשה, איך ומתי, איפה נטייל, מה נראה, כמה ילדים יהיו לנו ואיך נקרא להם, ואיפה נרצה לגור ולהשתקע. ידענו את כל החיים שלנו מראש, תכננו כל שנייה ורגע. נהנינו מזה ונהנינו שיש לנו שאיפות ומטרות להגיע אליהן".

"אני יודעת שהוא היה רוצה שלא אוותר לעצמי בכלום, ושאמשיך ללמוד, לעבוד ולעשות דברים שאני אוהבת. אני יודעת ומאמינה בלב שלם שזה מה שהוא היה רוצה. מעבר לכך שאין לי את הזכות לשקוע בדיכאון ובעצב עם כל הרצון שלי לזה, הוא וכל שאר ההרוגים לא נהרגו כדי שנמות יחד איתם"

"מצווה לשמור על המדינה"

בפרוץ המלחמה ב-7 לאוקטובר, איתי קיבל שני צווי גיוס. האחד משירות הביטחון והשני מצה"ל. "לא היה לו ספק שהוא מתגייס לצבא", שיתפה גל. "הוא היה נגביסט החוד של הצוות וראה בכך חובה ערכית עבור הצוות, הצבא והמדינה". איתי כאמור התגייס ואף שמח שחברו הטוב, דניאל קסטיאל הי"ד מצטרף. אך לא ידע שכמה ימים אחרי גיוסו, הוא וחבריו לצוות יקלעו לקרב בו הוא ימצא את מותו.

איך הרגשת שהוא החליט להתגייס למלחמה?

"חששתי בטירוף. לפני שהוא יצא ממש התחננתי אליו שיחכה טיפה שנבין מה קורה, והוא אמר שאין אופציה כזאת ויש מלחמה ואני חייבת להירגע, ואמר המון דברים שבאמת הרגיעו אותי. לאחר שדיברנו בפלאפון ביום ראשון הבנתי שלהלחיץ אותו זו לא אופציה, הרי אני לא בחזית, אני לא צריכה להתמודד עם מחבלים, אני במקום בטוח אז אסור לי לשדר לו שאני דואגת לו ושאני מפחדת פחד מוות שיקרה לו משהו. הרגשתי מחויבת לשדר לו חוסן. הדבר היחיד שהרשתי לעצמי להגיד לו בהקשר זה וחזרתי על כך היה ׳שמור על עצמך, אל תהיה גיבור כי אם יקרה לך משהו זה הסוף שלי׳. ביום רביעי, היום בו נהרג זה היה היום הראשון שלמרות הלחץ הפנימי שהרגשתי אמרתי שאני חייבת למצוא משהו שירגיע אותי, שלא יקרה לו כלום ושאני מאמינה בלב שלם שהוא יחזור הביתה בריא ושלם".

"לא היה לו ספק שבמלחמה הזאת אנחנו לא נפסיד. כל שיחה איתו הוא אמר, ׳את לא מבינה כמה מטורף פה, כולם באווירה טובה, באים לנצח!, אני מקווה שזה מה שמראים לכם בבית, שזה מה שמראים לעורף, כולנו באווירה הכי טובה והכי רצינית שיש׳"

בשיחות שהייתם עושים כשהוא היה בחזית, במה הוא היה משתף אותך?

"בהכל. במחשבות שלו על המצב, על המדינה, מה עמדתו ביחס למלחמה. לא היה לו ספק שבמלחמה הזאת אנחנו לא נפסיד. כל שיחה איתו הוא אמר, ׳את לא מבינה כמה מטורף פה, כולם באווירה טובה, באים לנצח!, אני מקווה שזה מה שמראים לכם בבית, שזה מה שמראים לעורף, כולנו באווירה הכי טובה והכי רצינית שיש׳".

מתי הייתה השיחה האחרונה שלכם?

"באותו יום בו הוא נהרג, דיברנו מעט גם בשיחות טלפון וגם בהודעות. במהלך היום הייתה לנו שיחה ממש קצרה והוא היה עסוק אז הוא אמר שהוא יתקשר אלי כשיגיע לעמדה ויתמקם. התכתבנו קצת בוואטס-אפ ושם הוא שלח לי סלפי וכתב ׳מצווה לשמור על המדינה׳. בדרך לעמדה בה הם היו צריכים להתמקם הייתה התקרית שבה נהרג".

איך הגבת שנודע לך שהוא נהרג?

"כשהקצין נכנס הבנתי מיד שקרה משהו לאיתי אבל האמנתי בכל מאודי שהוא רק נפצע ושהכל יהיה בסדר. ברגע שראיתי את פניו של אבא שלי הבנתי שקרה משהו רציני יותר. התפרקתי מיד. אני זוכרת ממש תמונות מאותו לילה נורא, זוכרת ממש רגעים ספציפיים. זוכרת שצעקתי ונפלתי לקרקע, לא הצלחתי לעמוד".

עצוב. ואיך את בימים האלו?

"מתמודדת ושורדת. משתדלת לקום מהמיטה ולעשות דברים. הקושי הוא גדול, הגעגוע אליו מטורף והצער והכאב עמוקים כל כך ומתעצמים מרגע לרגע".

מה לדעתך הוא היה אומר עכשיו, על כל המצב אם היית שואלת אותו?

"כנראה הוא היה אומר שהמצב באמת קשה והיה עצוב מאד מכמות ההרוגים והנרצחים, עם זאת כנראה שהיה חדור מוטיבציה, עם רצון להילחם בכל הכוח, לא להוריד את הרגל מהגז לשנייה, הוא בטוח היה מעודד את כולם, תופס אותנו ומרים אותנו למרות שהוא זה שהיה רואה וחווה את הדברים הקשים בחזית".

איך את מתמודדת עם האובדן בימים אלו?

"אני לומדת יום יום איך חיים. עבר מעט זמן, עוד לא עיכלתי שהוא התגייס למילואים וכבר הנורא מכל קרה. איתי חסר לי בכל נשימה ובכל רגע ביום, כל החיים שלנו היו קשורים ושזורים זה בזה. במהלך הקיץ האחרון הוא התחיל ללמוד אז גם למדנו באותה המכללה יחד. היינו במרוץ חיים מטורף ותמיד ניסינו לא להפסיד אחד את השנייה ולהצליח להתראות ולחוות רגעים של יחד ביום יום, ולרוב הצלחנו. עכשיו זה ללמוד את החיים מחדש. איבדתי את בעלי, החבר הכי טוב שלי, השותף שלי לחיים. זה שסללתי איתו דרך מטורפת של יחד בעבר שלנו ולמען העתיד המשותף, שבה התבגרנו וגדלנו יחד".

"כשהקצין נכנס הבנתי מיד שקרה משהו לאיתי אבל האמנתי בכל מאודי שהוא רק נפצע ושהכל יהיה בסדר. ברגע שראיתי את פניו של אבא שלי הבנתי שקרה משהו רציני יותר. התפרקתי מיד. אני זוכרת ממש תמונות מאותו לילה נורא, זוכרת ממש רגעים ספציפיים. זוכרת שצעקתי ונפלתי לקרקע, לא הצלחתי לעמוד"

האם את מעכלת?

"לא. אני לא חושבת שאעכל גם. זה משהו שאצטרך לנסות לעכל כל החיים. זאת סיטואציה הזויה. רק התחלנו את החיים שלנו, מה זה שנעצרים החיים בגיל 24? איך הוא לא פה? אלמנה בגיל 25? מה הקשר? קשה לי להאמין שכל השיחות שהיו לנו, אלו השיחות שילוו אותי כל החיים ולא יהיו עוד. שכל הרגעים שחווינו, אלו הרגעים שיהיו וכל התכנונים שלנו, לא יתגשמו".

אם הוא היה כאן עכשיו, איך הוא היה רוצה שתתנהגי/תגיבי?

"אני יודעת שהוא היה רוצה שלא אוותר לעצמי בכלום, ושאמשיך ללמוד, לעבוד ולעשות דברים שאני אוהבת. אני יודעת ומאמינה בלב שלם שזה מה שהוא היה רוצה. ולמרות זאת, זה קשה כל כך לבצע כל דבר. אבל אני מבינה ומאמינה שזה מה שהוא רוצה. מעבר לכך שאין לי את הזכות לשקוע בדיכאון ובעצב עם כל הרצון שלי לזה, הוא וכל שאר ההרוגים לא נהרגו כדי שנמות יחד איתם".

היו לכם שיחות על המוות? מה יקרה אם הוא לא יהיה כאן?

"כן, אך לא הרבה ובכל פעם זה נגמר ב׳חלאס, חס וחלילה, שה׳ לא ינסה אותנו׳. אני ממש הייתי חרדתית על החיים שלו, דאגתי לו ממש, אבל תמיד חשבתי שאני סתם חרדתית יתר על המידה ואין סיכוי שדבר כזה באמת יקרה לנו".

"לנצח אדאג לכך שאנשים ישמעו מי זה איתי ואיזה אור הוא בעולם. אנחנו עובדים על הנצחתו ללא הפסקה. בשבוע שעבר חנכנו את המצפה שהקמנו לזכרו, כרגע עובדים על בית כנסת לזכרו ולזכר דודו עמנואל מורנו הי״ד. יש עוד המון רעיונות בראש ולאט לאט נרים עוד ועוד דברים לזכרו"

משהו שהיית רוצה להגיד לזכרו?

"איתי הוא בן אדם מיוחד. אני רוצה שכל אדם שקורא ושומע עליו ייקח משהו ממנו לחייו. לאיתי יש מלא תכונות טובות שהלוואי ורק נלמד ממנו וניקח על עצמנו משהו מאיתי שילווה אותנו לכל החיים".

משהו נוסף שהיית רוצה להוסיף?

"לנצח אדאג לכך שאנשים ישמעו מי זה איתי ואיזה אור הוא בעולם. מגיע לו שישמעו עליו, ומגיע לכולם להכיר אותו, אישיות כזאת מיוחדת. אנחנו עובדים על הנצחתו ללא הפסקה. בשבוע שעבר חנכנו את המצפה שהקמנו לזכרו, בזכות האנשים הכי נכונים ומדויקים בעולם שעזרו לנו מההתחלה ועד הסוף להקים את המצפה שרצינו, מקום שהכי מאפיין את איתי, מה שהוא אהב ובמה שהאמין. כרגע עובדים על בית כנסת לזכרו ולזכר דודו עמנואל מורנו הי״ד. יש עוד המון רעיונות בראש ולאט לאט נרים עוד ועוד דברים לזכרו".

תפס לכולם את הלב

איתי מורנו הי"ד היה תמיד עם חיוך. כל אדם שפגש אותו, ראה את החיוך שלו בלב ובשפתיים. גיסתו טל בן נעים, מספרת על האח הנוסף שהצטרף למשפחה, "איתי היה כמו אח, אחד כזה שמדברים איתו על הכל, מתווכחים ואחרי כמה דקות מתגלגלים מצחוק. כל שבת ישבנו יחד עד לשעות הקטנות של הלילה משחקים קטאן ומדברים על החיים במקביל. הבנות שלי והבן של אחותי היו מכורים אליו, עד עכשיו הם מזכירים אותו ללא הרף – איתיו הם קוראים לו".

איזו דמות הוא היה במשפחה?

"איתי נכנס אלינו למשפחה כשהיה בן 17, לפני שבע שנים. מהרגע שהוא נכנס הוא תפס לכולנו מקום בלב והפך להיות חלק מאיתנו. הוא היה דמות מאירה, אוהבת ומפיצת אור, רציני ושטותניק כאחד".

מה היית רוצה שיזכרו ממנו?

"הייתי רוצה שראשית יזכרו אותו, את איתי. את מאור הפנים המדהים שלו, את החיוך הגדול והיפה, את אהבת הארץ המטורפת שלו שעבורה הוא מסר את חייו. את אהבתו הרבה לגל אהובתו, להוריו בהם התגאה בלי סוף, לאחיו שתמיד שיבח את חוזקותיהם והתהדר בהם, לאחיינים שאהב בכל ליבו. פשוט מפיץ טוב ואהבה, כזה הוא היה".

איך לדעתך הוא היה רוצה שתנציחו אותו?

"גל ואחיו – עדי ואיתן עמלו על מצפה שנחנך לפני כשבוע וחצי, אני חושבת שזו הדרך המדהימה והמתאימה ביותר להנציח אותו. ציון המקום היפה ביותר בארץ על שמו. הוצאנו גם סטיקרים שאנחנו מחלקים לכל מי שמעוניין עם הודעה שהוא כתב לגל ממש שעות ספורות לפני מותו: 'מצווה לשמור על המדינה'. מבינה כמה מיוחד הוא היה?!?

"בנוסף, הוריו מקימים עכשיו את בית הכנסת ‘עם אחד׳ במושב אדרת, על שמו ועל שם דודו- עמנואל מורנו הי״ד. בית כנסת אשר ישלב את כל העדות והנוסחים, יהווה מקום של אחדות. תפילה שתמשוך אליה את הכלל, בדיוק כפי שאיתי עצמו היה. כמובן שזו ההתחלה ובעזרת ה׳ ננציח אותו בעוד מגוון דרכים.

"בהזדמנות זו, אציין כי ניתן לתרום למען בניית בית הכנסת תחת החיפוש ״בית הכנסת עם אחד״ בגוגל. בנוסף, ממליצה מכל הלב להגיע למצפה – מצפה איתי מורנו בוויז. תבואו עם פקל קפה, ראש נקי, אדם שאוהבים ותהנו מנוף עוצר נשימה ומארץ ישראל שאיתי כל כך אהב".

ליד לבוקסה:

"ניתן לתרום למען בניית בית הכנסת תחת החיפוש ״בית הכנסת עם אחד״ בגוגל. בנוסף, ממליצה מכל הלב להגיע למצפה – מצפה איתי מורנו בוויז. תבואו עם פקל קפה, ראש נקי, אדם שאוהבים ותהנו מנוף עוצר נשימה ומארץ ישראל שאיתי כל כך אהב"